עלון מחקר – בטיחות ילדים במצבי חירום

על בטיחות ורווחת ילדים במצבי חירום ובשגרת חירום

דבר המנכ”לית   

ב-7 באוקטובר 2023 מצאה עצמה מדינת ישראל בפתחו של משבר חסר תקדים. אלפי גברים, נשים וילדים בדרום הארץ נפלו קורבן למתקפה רצחנית בעלת היקפים ואופי שטרם נראו בישראל. אירועים קשים אלו הובילו לפתיחתה של מלחמת ישראל-עזה. במסגרת מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיה, ילדים לא רק נקלעו במישרין לאירועים קיצוניים של אלימות ומעשי זוועה, אלא גם נאלצו להתמודד עם פציעות, אובדן, חטיפה ומוות של בני משפחה, חברים ומכרים. לאירועים אלו השלכות ארוכות טווח בשלל ממדים, ביניהן תופעות של דחק, חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה. בהמשך לכך, ולאור מצב המלחמה, תושביהם של יישובים שלמים בדרום הארץ ובצפונה פונו והתפנו באופן מלא או כמעט מלא מבתיהם, תוך כדי שיבושים קשים בשגרת חייהם של ההורים והילדים. מצב זה מציב אתגרים רבים לרווחתם הפיזית והנפשית, בריאותם וחייהם של ילדים ובני משפחותיהם.

ארגון בטרם לבטיחות ילדים, בהיותו חבר ותיק בקהיליית ארגוני החברה האזרחית בישראל, אינו יכול לעמוד מנגד לאור המציאות החדשה והמאתגרת שנוצרה. אי לכך, מכוונת בימים אלה פעילות הארגון לטובת מנעד רחב יותר של צרכים חברתיים הכרוכים ברווחתם ובטיחותם של ילדי ישראל באשר הם בכלל, וילדי המשפחות המפונות בפרט. המצב הנוכחי מציב אתגרים וסיכונים רבים בפני הורים וילדים, כאלה החורגים מהותית מן הנורמה ומחיי היום-יום אליהם אנו מורגלים. אתגרים וסיכונים אלה מצריכים פיתוח גישות חדשות וכלים חדשים להתמודדות עם קשיי התקופה, על מנת לקדם את בטיחותם ורווחתם של ילדי ישראל בצורה מיטבית ומותאמת.

לאור כל זאת, עלון המחקר הנוכחי מפנה זרקור להשלכות של מצבי חירום על חייהם של ילדים ובני משפחותיהם במובן הרחב, תוך התמקדות מיוחדת במצבם הנפשי והרגשי, והקשרם לרווחתם ובטיחותם של הילדים. העלון מתמקד באופן שבו מצבי חירום, דחק פוסט-טראומתי בקרב הילדים, ותגובותיהם הרגשיות וההתנהגותיות של הורים למצבים כאלה, משפיעים על רווחתם ובטיחותם של הילדים. תקוותנו היא שעלון מחקר זה יעורר מחשבה, יציף שאלות, ויקדם רעיונות לפתרונות ודרכי פעולה אפשריים, כל זאת על מנת לקדם ולפתח ראייה הוליסטית של רווחתם ובטיחותם של ילדי ישראל בתקופה מורכבת זו.

בברכה,

אורלי סילבינגר

מנכ”לית ארגון בטרם

על הקשר שבין מצבי חירום ושגרת חירום ובין תמותת ילדים בהיפגעות בלתי מכוונת

מחקר חדש של ארגון בטרם בוחן את הקשר שבין מצבי חירום, שגרת חירום (כלומר: מצבים בהם מצבי חירום נמשכים והופכים למציאות יום-יומית יציבה יחסית), ושגרה, ובין תמותת ילדים בגין היפגעות בלתי מכוונת. מחקר זה משווה נתונים לגבי שבעה מצבי חירום שהתחוללו בישראל ב-15 השנים האחרונות: מבצע “עופרת יצוקה” (דצמבר 2008), מבצע “צוק איתן” (יולי 2014), סגר הקורונה הראשון (מרץ 2020), סגר הקורונה השני (ספטמבר 2020), סגר הקורונה השלישי (דצמבר 2020), מבצע “שומר החומות” (מאי 2021), ומלחמת ישראל-חמאס 2023 (אוקטובר 2023). כל אירוע פוצל לתקופת חירום ותקופת שגרת חירום, והושווה לתקופת שגרה ברת השוואה משנה סמוכה. נתוני התמותה נאספו ממאגר התמותה מבוסס-התקשורת של ארגון בטרם. תוצאות המחקר מלמדות כי שיעורי תמותת הילדים במהלך תקופות חירום נמוכים מאלה של תקופות שגרה. עם זאת, בתקופות שגרת חירום חלה עלייה מחודשת בשיעורי התמותה. מצבי חירום ושגרת חירום במהלך אירועים בעלי אופי צבאי מדגימים שיעורי תמותה גבוהים יותר מאשר אירועים בעלי רקע בריאותי (תקופות סגרים). יתרה מכך, אירועי שגרת חירום בעלי אופי צבאי מדגימים שיעורי תמותה גבוהים יותר מאשר תקופות שגרה ברות השוואה. בנוסף, נמצא כי שיעורי התמותה של ילדים מהחברה הערבית גבוהים מאלה של ילדים מהחברה היהודית, במיוחד במצבי שגרת חירום. לבסוף, נמצא קשר בין מצב כלכלי-חברתי ובין היפגעות, כאשר שיעורי התמותה של ילדים מיישובים עם דירוג כלכלי-חברתי נמוך גבוהים יותר מאשר שיעורי התמותה של ילדים מיישובים עם דירוג כלכלי-חברתי בינוני-גבוה. מהמחקר עולה כי מצבי לחץ וחרדה במהלך מבצעים צבאיים ובמהלך מצבי שגרת החירום הבאים בעקבותיהם, והירידה בקשב ההורים במצבים אלה, מובילים לעלייה בהיפגעות בלתי מכוונת של ילדים. החוסר בהתנהלות יום-יומית צפויה ומובנית, העקירה של ילדים מביתם עקב תנאי מלחמה, וכתוצאה מכך גם השהות בסביבה בלתי מוכרת, עלולים אף הם להגדיל את הסיכון להיפגעות.

התמודדות ילדים ומשפחות עם דחק, טראומה וסכסוכים חמושים
סקירה שבוצעה באנגליה בחנה את הקשר שבין תגובות הוריות לבין תסמינים של הפרעות דחק פוסט-טראומתיות (posttraumatic stress symptoms-PTSS) בקרב הילדים. המחקרים שנכללו בסקירה עסקו בילדים בגילאים 6-19 והתמקדו בתגובות ההורים לטראומות של ילדיהם, תוך בחינה של הקשר שבין תגובות ההורים לתסמינים של דחק פוסט-טראומתי. נמצא קשר עקבי וחיובי בין הגנת יתר (overprotection), הימנעות מדיון בטראומה, תזכורות על אודותיה וניסיונות הסחת דעת לבין תסמינים פוסט-טראומתיים בקרב הילדים. נמצאו ראיות להשפעה של “הערכות הוריות ביחס לטראומה של ילדיהם” (Trauma-Related parental appraisals ) – כלומר, מחשבות בקרב הורים ביחס לטראומה של הילד אשר אינן מעודדות הסתגלות (maladaptive). הערכות אלה מתבטאות, בין היתר, בעיסוק מופרז בטראומה של הילד, בפגיעותו או האשמה עצמית מצד ההורים. בין הגורמים האפשריים האחרים לפוסט-טראומה אשר נבחנו במחקר היו הורות נוקשה (Harsh Parenting) (כלומר, הורות אוטוריטרית המתמקדת בשליטה ומשמעת) והורות חיובית (Positive Parenting), כלומר, הורות המספקת תמיכה רגשית וחברתית לילד. הסקירה זיהתה מגמה חלקית להחרפת התסמינים עקב הורות נוקשה והקלה מסוימת בהם עקב הורות חיובית, לעיתים, גם אם לא תמיד, בקרב ילדים שחוו מלחמה. החוקרים הסיקו כי היבטים מסוימים של תגובות ההורים לטראומה בקרב ילדיהם עשויים לשמש בתור מטרות להתערבות, אך גם שמחקרים נוספים דרושים על מנת לתקף את הקשר בין תגובות הוריות אלו לבין פוסט-טראומה בקרב ילדים.

לקריאה:

Afzal, N., Ye, S., Page, A. C., Trickey, D., Lyttle, M. D., Hiller, R. M., & Halligan, S. L. (2023). A systematic literature review of the relationship between parenting responses and child post-traumatic stress symptoms. European journal of psychotraumatology, 14(1), 2156053.

השפעת סכסוכים חמושים על בריאותם והתפתחותם של ילדים

שיתוף פעולה בין חוקרים משבדיה, שוויץ וארה”ב בחן את ההשפעה של סכסוכים חמושים על בריאותם והתפתחותם של ילדים. המחקר התבסס על סקירה של מאגרי מידע אקדמיים בין ה-1 לינואר 1945 לבין ה-25 באפריל 2017. המחקרים שנכללו בסקירה מספקים נתונים על אודות התוצאות הגופניות וההתפתחותיות של סכסוכים חמושים בקרב ילדים מתחת לגיל 18. נתונים נאספו אודות השלכות בריאותיות, עקירה, בידוד חברתי, חוויות אלימות, מעמד יתמות וגישה לצרכים בסיסיים. המחקרים תיארו מקרי תמותה, היפגעות, מחלה, חשיפה לגורמים סביבתיים, הגבלות על גישה לשירותים רפואיים ולשירותי חינוך, כמו גם חוויות אלימות, דוגמת עינויים ואלימות מינית. המחקרים אף בחנו שינויים חברתיים הקשורים בסכסוכים החמושים אשר השפיעו על בריאותם של הילדים. הנתונים מדגימים את ההשפעה הגורפת של סכסוכים חמושים כצורת אלימות נגד ילדים וכגורם חברתי שלילי המשפיע על בריאות הילד. בין השפעות אלו ניתן למצוא מגוון רחב של סוגי היפגעות פיזיים (ביניהם פגיעת ראש ופציעות חודרות) ומוות, כמו גם השפעות עקיפות דוגמת חשיפה למחלות זיהומיות ולא פחות חשוב מכך, התעללות והזנחה מצד מטפלים והורים שנחשפו למלחמה וחוו דחק והפרעות נפשיות כתוצאה ממנה. החוקרים מסיקים כי למלחמה השפעות מרחיקות לכת וארוכות טווח על בריאותם הפיזית והתפתחותם של ילדים וכי השפעות אלו משתנות כתלות באופי הישיר או העקיף של ההיחשפות למלחמה, באופיו של הסכסוך החמוש ובמיקום הגאוגרפי. לדברי החוקרים, קיים צורך דחוף במחקר על אודות המנגנונים באמצעותם סכסוכים חמושים משפיעים על בריאותם והתפתחותם של ילדים, כמו גם על אודות הקשר שבין בריאות פיזית, נפשית והתנאים החברתיים בהם ילדים מתקיימים. החוקרים מציינים כי יש לתת עדיפות מיוחדת למחקרים בנושאי התפתחות הילד, השפעות ארוכות הטווח של חשיפה לסכסוכים חמושים, כמו גם למחקרים על אודות הגורמים הממתנים השפעות המזיקות של סכסוכים חמושים על ילדים.

לקריאה:

Kadir, A., Shenoda, S., & Goldhagen, J. (2019). Effects of armed conflict on child health and development: a systematic review. PloS one, 14(1), e0210071.

השפעות המלחמה וחוויית העקירה על פרקטיקות הוריות ועל הסתגלות ילדים

מחקר בריטי שבוצע על משפחות פליטים סוריים בלבנון, בחן את השפעות המלחמה וחוויית העקירה על פרקטיקות הוריות כמו גם על הסתגלותם של הילדים. מטרת המחקר הייתה לפתח דרכים מיטביות להתערבות. במסגרת המחקר נערכו ראיונות אישיים עם 39 הורים ו-15 ילדים ממוצא סורי, תוך שיתוף פעולה עם ארגון הומניטרי בלבנון. ניתוח הראיונות מצביע על שלושה נתיבים הכרוכים זה בזה, הקושרים גורמי דחק בעקבות חוויית העקירה לממדים שונים של הורות: 1) קשיים כלכליים מונעים מההורים לספק את צרכיהם הבסיסיים של הילדים וכופים אסטרטגיות הסתגלות הפוגעות ביחסי הגומלין החיוביים בין הורים לילדים; 2) דחק הורי תורם לנטייתם של ההורים לנקוט בדפוסי הורות נוקשה (Harsh Parenting); 3) תפיסות וחוויות של העדר ביטחון בקהילה מביאות לשליטה הורית הדוקה יותר בילדים. לעומת זאת, משאבים כלכליים רבים יותר כמו גם תמיכה חברתית איתנה התגלו כגורמים בעלי פוטנציאל הגנה משמעותי בכל הקשור לשימורם של דפוסי הורות חיוביים חרף החשיפה למלחמה ולמצוקת העקירה. לפי החוקרים, יישומם של קווי מדיניות ותכניות להסרת חסמים מבניים העומדים בפני הביטחון הפיזי והכלכלי של הפליטים עשוי להיות בעל השפעות מוחשיות על בריאותם הנפשית של ההורים, על איכות דפוסי ההורות, כמו גם בכל הנוגע להשלכות הפסיכו-חברתיות על הילדים.

לקריאה:

Sim, A., Fazel, M., Bowes, L., & Gardner, F. (2018). Pathways linking war and displacement to parenting and child adjustment: A qualitative study with Syrian refugees in Lebanon. Social Science & Medicine, 200, 19-26.

מחקרי התערבות

מחקרי התערבות לשיפור התנהלות הורית במשפחות שחוו פליטות ועקירה

במסגרת מחקר אמריקאי-ישראלי משותף בוצעה סקירה של מחקרי התערבות שתכליתם לשפר דפוסי הורות של משפחות שחוו פליטות ועקירה. מטרת המחקר הייתה לזהות דפוסים בקרב תוכניות התערבות הנערכות סביב פרקטיקות הוריות במשפחות עקורות, להעריך את יעילותן כפונקציה של הקשרי החיים השונים ולתאר את ההתאמות התרבותיות וההקשריות של תוכניות אלו. בהשוואה לקבוצות הביקורת, המשתתפים שהוקצו לעבור את תכנית ההתערבות הדגימו השפעות מובהקות ומיטיבות בכל הנוגע להתנהגויות וגישות הוריות, תוצאות פסיכו-חברתיות והתפתחותיות בקרב הילדים, כמו גם בכל הנוגע לבריאותם הנפשית של ההורים. החוקרים הסיקו כי תכניות התערבות סביב דפוסי הורות מצביעות על אפיקים מבטיחים להפחתת השפעותיה השליליות של עקירה כפויה.

לקריאה:

Gillespie, S., Banegas, J., Maxwell, J., Chan, A. C., Darawshy, N. A. S., Wasil, A. R., … & Gewirtz, A. (2022). Parenting interventions for refugees and forcibly displaced families: A systematic review. Clinical child and family psychology review, 1-18.

יעילותן של תוכניות התערבות עבור ילדים שנקלעו לסכסוכים חמושים

סקירת מחקרים שנערכה באתיופיה בחנה את היעילות של תוכניות התערבות מתחום בריאות הנפש והתמיכה הפסיכו-חברתית במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, עבור ילדים שנקלעו לסכסוכים חמושים. לפי תוצאות הסקירה, מרבית תוכניות ההתערבות התקיימו ברמת המשפחה, ורק מיעוט זעום התייחס להתערבויות ברמת הקהילה. מכך הסיק החוקר כי הנטייה במחקר היא להתמקד בהתערבויות המעוגנות בתא המשפחתי, וכי במסגרת זו, מרכיבים המחזקים את רווחת ההורים ומטפחים את כישורי ההורות הם בעלי פוטנציאל להגביר את השפעתן החיובית של תוכניות ההתערבות על בריאותם הנפשית של הילדים. במבט קדימה, החוקר טוען כי ניסיונות עתידיים לערוך תוכניות התערבות דומות עשויים להרוויח מהתמקדות ברמת הקהילה, תוך הפעלתן של יוזמות  תמיכה בינאישית, קבוצות תמיכה וקבוצות דיאלוג.

לקריאה:

Arega, N. T. (2023). Mental Health and Psychosocial Support Interventions for Children Affected by Armed Conflict in low-and middle-income Countries: A Systematic Review. In Child & Youth Care Forum (pp. 1-26). New York: Springer US.

רגולציה

מומחי רפואת ילדים מקדמים בשנים האחרונות גישה גלובלית המעוגנת באמנת זכויות הילד, שמטרתה לטפל באיומים העומדים בפני ילדים. האמנה מגדירה את זכויות האזרח והזכויות הפוליטיות של ילדים, כמו גם את הזכויות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות להן הם זכאים. בין הזכויות מצויה גם הזכות להיות מוגנים מפני סכסוכים חמושים. בנוסף מגדירה האמנה את תפקיד המדינה כאחראית לאספקתם של המשאבים הנחוצים עבור כלל המגזרים בחברה, כולל עבור ילדים ומשפחות, במטרה לקדם את זכויותיהם של ילדים. בהתאם לכך מחויבות המדינות לבחון את פעילות החקיקה שנעשית במסגרתן, את מערכות המשפט שלהן, ואת מערכות הפיצוי והטיפול במטרה להבטיח עמידה מלאה בדרישות אמנת זכויות הילד. המעקב אחר עמידתן של מדינות ביעדים אלו, משתלב ב”יעדים לפיתוח בר קיימא” (- SDGs sustainable development goals), המקודמים על ידי ארגון האומות המאוחדות. מומחי בריאות הילד מתייחסים לסכסוכים חמושים כאל משברים בבריאות הציבור. לפי הנתונים, סכסוכים חמושים מפרים את זכויותיהם של אחד מתוך כל חמישה ילדים ברמה הגלובלית, כולל ילדים החיים באזורי מלחמה פעילים, ילדים שנעקרו ממקומם בתוך מדינותיהם או הפכו לפליטים, וילדים שנולדו עם סיומם של סכסוכים חמושים. ההבנה בקרב מומחי בריאות היא כי סכסוכים חמושים פוגעים בילדים לא רק במישרין, בין אם מדובר בהיפגעות פיזית, בטראומה פסיכולוגית או בעקירה ומוות, אלא גם באופנים עקיפים. בכך נמנים הפרת הזכות לתזונה, לתנאי חיים נאותים, והפרת הזכות להגנה מפני סכנות סביבתיות, לצד ניתוק מהמשפחה ומניעת גישה לשירותי בריאות וחינוך. מומחי בריאות החברים בארגון הבינלאומי לרפואה חברתית ובריאות הילד International Society for Social Pediatrics and Child Health – ISSOP) ( התבקשו לנסח בין השנים 2015-2016 עשר עדיפויות עבור סדר יום גלובלי לקידום זכויות הילד, תוך התחשבות באמנה לזכויות הילד וביעדים לפיתוח בר קיימא שכבר הוזכרו. לדבריהם, רופאי ילדים מסוגלים לאתר מקרים של אלימות (בין אם אלימות במשפחה או אלימות מסוגים אחרים), תוך שימוש באמצעים שנועדו לטיפול בטראומה. בפרט, מומלץ לרופאי ילדים לעבור הכשרות בטכניקות הזיהוי של מצבים בריאותיים-התנהגותיים שנגרמו על ידי אלימות ולטפל בהם. מומלץ לטפח משאבי טיפול פסיכולוגיים והתנהגותיים, תוך אספקת מטפלים המתמחים בטראומה, ולהקים אזורים בטוחים בהם לא מתקיימת הפרת זכויות הילד. לבסוף, יש לפתח מדיניות שנועדה למנוע אלימות כנגד ילדים ולהטיל פיקוח על תעשיות הנשק ועל מכירתו.

לקריאה:

Goldhagen, J. L., Shenoda, S., Oberg, C., Mercer, R., Kadir, A., Raman, S., … & Spencer, N. J. (2020). Rights, justice, and equity: a global agenda for child health and wellbeing. The Lancet Child & Adolescent Health, 4(1), 80-90.

נייר עמדה – בטיחות ילדים לאור העלייה ברישיונות נשק חם בישראל 

בראשית שנת 2023 יזם המשרד לביטחון לאומי רפורמה בקבלת רישיונות לנשיאת נשק בישראל, במטרה להקל על ההליך, ולאפשר ליותר אזרחים לשאת נשק אישי. בעקבות השבת האיומה של ה-7 באוקטובר, ולאור הקלות נוספות בהליך הבירוקרטי, חלה עלייה של כ-1,800% בבקשות לקבלת רישיון לכלי נשק פרטי. העלייה בביקוש לרישיונות לנשיאת כלי נשק, לצד ההקלות בתקנות להוצאת כלי נשק, צפויים להוביל לשכיחות גבוהה של כלי נשק בשימוש אזרחי. 

בסקירה שערך ארגון בטרם עולה כי יש קשר הדוק בין עלייה ברישיונות לנשק לבין תמותת ילדים בלתי מכוונת כתוצאה מנשק. אחד הנתונים הקשים מראים כי מרבית מקרי הירי בשוגג מהם נהרגו ילדים צעירים, בוצעו על ידי אח גדול או חבר למשחק. לפי נתוני ארגון בטרם לבטיחות ילדים, בין השנים 2008-2023 נהרגו בישראל 20 ילדים במעורבות כלי נשק, כאשר 7 מהם נפגעו מירי בלתי מכוון. 11 מהמקרים התרחשו בזירת הבית. 

המלצות ארגון בטרם לבטיחות ילדים: 

• במידה והוחלט להחזיק כלי נשק בבית, יש להסביר לילדים על הסכנות, לאסור עליהם להתקרב לנשק ולגעת בו ולבקש לעדכן מיד את ההורים על מציאת נשק או תחמושת 
• מומלץ לבחון שינויים ותוספות בתקנות לרישוי כלי נשק ואחסונם: 

• מילוי הצהרה לפני קבלת הרישיון לכלי נשק ובכל חידוש 
• פיתוח לומדה שתעביר את מסרי בטיחות בצורה בהירה 
• הובלת מהלך הסברה רחב לאחסון נכון של נשק, ומניעת היפגעות ילדים ממנו 

• שמירת המחסנית ותחמושת בנפרד מכלי הנשק עצמו ו/או פירוק הנשק לפני אחסון בכספת 
• הימנעות מטיפול בנשק בנוכחות הילדים 
• שימוש במנעול הדק או אמצעי אחר לנעילת ההדק בכל זמן שהנשק בבית 
• ארגון בטרם קורא למדינת ישראל להקפיד ולוודא כי רישיונות הנשק ניתנים רק למי שעומד בקריטריונים, לשמר את המנגנון הבירוקרטי בתהליך אישור הרישיון, ולהגביר אכיפה 

לחצו כאן לקריאת נייר העמדה המלא