בטיחות ברכב בטיחות בבית בטיחות בפנאי בטיחות בחגים בטיחות במוסדות חינוך מוצרים לילדים בטיחות בני נוער בעבודה הפרעות קשב וריכוז בטיחות בעונות השנה
תוכניות ופרויקטים פרסומי הארגון הכשרות והדרכות כלי עבודה לקידום בטיחות מארז פירסומי לבטיחות ילדים
רשויות מקומיות בתי חולים טיפות חלב בתי ספר
אודות בטרם על הבעיה מבנה העמותה מסמכי העמותה תו מידות לאפקטיביות
משרדי ממשלה גופים העוסקים בבטיחות ילדים דרושים לבטרם
? מה תרצו לדעת
צרו קשר לגופים וארגונים לאנשי מקצוע להורים על הארגון דף הבית
 נוער   ילדים   פעוטות   תינוקות 

רמזור משפחתי

מודל הרמזור הוא כלי חשיבתי, אשר יכול לעזור לנו, ההורים, לבחון ולהחליט, מה אנחנו אוכפים בשם החוק וכיצד במקביל אנחנו מאפשרים לילדינו את החופש לבחור, להתנסות וללמוד תוך כדי תנועה בשדה החברתי.

עצרו, רמזור לפניכם
אורית רוזנבוים

הכתבה פורסמה במוסף "זמנים בריאים" של ידיעות אחרונות, 12 באוגוסט 2012

כל משפחה צריכה מערכת של חוקים להתנהל לפיה. אבל מתי אוכפים את חוקי הבית? והאם כל חוק הוא בסיס למשא ומתן או נתון לוויכוח? אורית רוזנבוים מציעה את "שיטת הרמזור": יש חוקים, הם "אדומים", ואותם חובה להסביר - ואם יש צורך, גם לאכוף בצורה ברורה, יש מרחבים "ירוקים", שנותנים יד חופשית לילד ויש אזורים "צהובים" שפותחים הזדמנות לדיון. עצרו בטרם תעברו (על החוקים).



כאשר אתם נתקלים במילה "חוק" - מהי האסוציאציה שעולה בראשכם? אם עמדתכם כלפי חוקים היא חיובית, מקושרת עם הגנה, זכויות, צדק, שוויון וחירות - כנראה יקל עליכם להתמודד עם הצבת חוקים וגבולות כדרך חינוך. ואם אתם קושרים "חוק" עם משהו שנועד להפריע ולהצר את צעדינו - אולי יהיה לכם קשה יותר להנהיג חוקים בבית.
במסגרת תפקידנו ההורי אנו אמורים לאפשר צמיחה גדילה והתפתחות ייחודיים, בהתאם לטעמו ולהעדפותיו של כל אחד מהילדים. אנחנו רוצים לגדל ילדים עצמאים, אחראים ובעלי תחושת ערך עצמי טובה. במקביל, כמחנכים המשמעותיים ביותר של ילדינו, עלינו ללמד אותם להתנהל על פי קודים חברתיים ומערכות חוקים, כך שיוכלו להשתלב בשדות החברתיים של המשפחה, גן הילדים, בית הספר, הקהילה, המדינה והאנושות כולה.
מנהיגי המשפחה הם ההורים, ולכן, הם בוחרים את החוקים אשר לאורם יתנהל הבית. חוקים הם כללים המושתתים על ערכים, ומגדירים את ההתנהגות המצופה מהאדם בכלל ומבני המשפחה בפרט. החוקים מייצגים את ההיגיון הפרטי של המשפחה. רצוי מאוד שבכל בית יהיו חוקים: באמצעות חוקי הבית לומדים הילדים כי יש לציית לחוק הכללי. עם זאת חשוב להקפיד כי מספר החוקים בבית יהיה מועט, וכי מרבית ההתנהלות בבית תהיה על בסיס של הבנה, התחשבות ויחסים טובים.
חשוב לזכור כי ההורה מופקד על אכיפת החוקים ובאחריותו לוודא כי החוקים מתקיימים - לרווחת כולם. מודל הרמזור הוא כלי חשיבתי, אשר יכול לעזור לנו, ההורים, לבחון ולהחליט, מה אנחנו אוכפים בשם החוק וכיצד במקביל אנחנו מאפשרים לילדינו את החופש לבחור, להתנסות וללמוד תוך כדי תנועה בשדה החברתי.
רמזורים עוזרים לנו להתנהל, וכאשר מערכת הרמזורים קורסת רובנו מייחלים לפעילותם התקינה. אז איך בונים את הרמזור המשפחתי?
אור אדום: חוק בל יעבור
הצבע האדום מייצג את הערכים החשובים, למשל בריאות, ביטחון ובטיחות. ניתן להוסיף חוק נוסף, אם יש צורך. במשפחות דתיות למשל, קיים גם חוק המחייב שמירה על המצוות הדתיות.
ב"חוק הבריאות" למשל כל בני הבית שומרים על בריאותם ולכן כולנו חייבים לצחצח שיניים, להתרחץ, לחפוף ראש. יישום החוק משתנה בהתאם לצרכים: התינוק לא מתרחץ בעצמו, אלא ההורים רוחצים אותו. מי ששיחק בארגז החול - חופף את הראש. מי שחפף אתמול את הראש ולא שיחק היום בחצר - אולי לא חייב לחפוף הערב את הראש. אם לאחד הילדים יש חום גבוה - הוא מקבל תרופה וכן הלאה.
ב"חוק הבטיחות" יודגש כי כולנו שומרים על כללי הבטיחות. ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד, במכונית כולם חוגרים חגורות בטיחות, אסור לרוץ לכביש. ילד צעיר לא מטגן לביבות כי הוא עלול להיכוות. ילדים לא משחקים באש - גם אם הם ממש רוצים בכך. זכותו של הילד לרצות, אך חובתו של ההורה לאסור זאת - במטרה להגן על הילד.
כשמדברים על "חוקי הביטחון" הכוונה היא לביטחונם הרגשי של הילדים. כל אחד מבני הבית זכאי להתחשבות בצרכיו, לחופש להתבטא, לשיח נעים ומכבד. כהורים, תפקידנו לוודא כי כל בני הבית אכן נהנים מביטחון - לא מקניטים, לא מקללים, לא מכים ולא מעליבים. את חילוקי הדעות נפתור בדרכים מכבדות, בלי להיכנע ובלי להכניע.
ב"אדום" של הרמזור מדובר בנושאים קריטיים. אנחנו מדריכים את הילדים, מדגימים בהתנהגותנו כיצד יש להתנהל, מסבירים את חשיבותו של הערך - ואם אין ברירה, אנחנו אוכפים: ילד שמסרב לקבל טיפול רפואי חיוני - מחבקים, אותו, מנסים להרגיע - ומאפשרים לסגל הרפואי להעניק לו את הטיפול הנדרש. ילד שמתעקש לרוץ לכביש, יחזור הביתה.
"ללכת הביתה" זה לא עונש. אנחנו הולכים הביתה - כי שם אוכל לשמור עליך, להגן עליך. בבית אין כבישים סואנים. חזרנו הביתה? הילד לא בעונש. משחקים איתו, קוראים לו סיפור - אין כוונה "להראות לו" אלא להגן עליו.
אור ירוק: המרחב לנסות ולהתנסות
האור הירוק מאפשר לנו לאפשר לילדינו להכיר את עצמם, לבחון את העדפותיהם וגם לטעות וללמוד מהטעות. כאשר הם נולדים, הם תלותיים לחלוטין. בצאתם בוגרים מן הבית, הם אמורים להיות אחראים. כלומר: תפקידנו ללוות אותם ולעזור להם לבנות את הרמזור הפנימי שלהם. אנחנו נדריך אותם באהבה, עם שיקול דעת אחראי, המבוסס על ניסיון חיינו.
הנה דוגמה: גאיה רוצה להזמין שתי חברות. אנחנו יודעים, שכאשר היא מזמינה חברה אחת היא משחקת איתה, אך כאשר היא מזמינה שתיים היא בדרך כלל פורשת למחשב, וחברותיה משחקות ביניהן. אנחנו אומרים מה דעתנו: מה דעתך להזמין היום את ליאור ומחר את נעמה, כי כאשר שתיהן באות יחד - הן משחקות זו עם זו, ואת בדרך כלל לא משחקת איתן? אבל הבחירה היא בידיה של גאיה! מדובר בתחום הירוק - אין כאן סיכון.
איתמר רוצה ללכת לגן עם כובע של ליצן? מסבירים שלא נהוג ללכת כך לגן, אבל הבחירה היא שלו. הוא תמיד יוכל להסיר את הכובע אם יחליט שהוא מיותר.
כאשר מדובר באור ירוק - ההורה אינו יודע מראש איזו החלטה תתקבל. הילד הוא זה שיקבל את ההחלטה.
אור צהוב: החלטה משותפת
כמו ברמזור האמיתי - האור הצהוב הוא רגעים קצרים של מעבר מאדום לירוק.
לדוגמה: טליה בכיתה ב', ורוצה לישון אצל חברה. בלתי אחראי מצידנו להגיד "ירוק - סעי לשלום". אם החלטנו שמקובלת עלינו לינה אצל חברים - עדיין חובתנו לבדוק אצל מי היא רוצה לישון, והאם מקובל עלינו שהיא תישן אצל החברה המסוימת הזו. אפשר בהחלט להגיד: "את יכולה לישון אצל תמר או אצל מיכל. אנחנו מכירים היטב את ההורים שלהן, וחושבים שיהיה לך נעים להתארח שם". אין כאן איסור גורף - אך גם לא רשות בלתי מוגבלת לישון בכל בית.
אלון בכיתה ג' והוא לא מוכן להכין שיעורי בית? אין כאן מקום ל"אור ירוק". שיעורי הבית נועדו לאמן אותו באחריות ולפתח את מיומנויות הלמידה שלו. אנחנו נתווך לו את ההיגיון שמאחורי הכנת שעורי הבית, וגם נציע עזרה. סירוב להכין שעורי בית מחייב אותנו לברר ולבדוק האם יש כאן קושי (לקות למידה, קושי חברתי, בעיית ראייה). לא אוכפים "עכשיו ומיד!" וגם לא משאירים את הנושא לשיקול דעתו הבלעדי. בין האכיפה (אור אדום) לבין האפשור המלא (אור ירוק) - נמצא המרחב שבו נוכל לבדוק יחד מהו הצורך, ואיך נותנים לו מענה אחראי.
ההתנהגות היא, כזכור, מטרתית. אלון המסרב להכין שיעורים מנסה להעביר מסר, וחובתנו היא לפענח את המסר. ייתכן, שהוא "סתם" נהנה מתשומת ליבנו - כדאי להבין זאת ולעזור לו להרגיש שייך ומשמעותי באמצעות תרומה ומועילות, ולא באמצעות התנהגות מפריעה המתבטאת בחוסר רצון להכין את שיעורי הבית.
שיעורי הבית של ילד צעיר הם הזדמנות לבניית הסכם מכבד. בראשית דרכו כתלמיד כיתה א - האור אדום והאחריות מוטלת עלינו. בהמשך, יועברו שיעורי הבית אל האיזור הצהוב: "את שיעורי הבית צריך להכין. מתי נוח לך להכין אותם - בצהריים? בערב?" שיח בין הילד להורים, יאפשר תכנון זמן, בו ישובצו גם שיעורי הבית. האור צהוב פירושו: נקבל יחד החלטה מתי מכינים את השיעורים (מיד עם החזרה מבית הספר? בערב, אחרי החוג?) , היכן מכינים אותם (בצהרון? בבית? בחדר הילדים או בפינת האוכל?).

כדאי לגדל ילדים, אשר חווים אזורים אדומים, צהובים וירוקים - יודעים להבחין ביניהם ויודעים להתנהל בכל אחד מהם. אם הכל "אדום" אנחנו כנראה נוקשים מדי. אם הכל "ירוק" - הם כנראה מתמודדים מוקדם מדי עם מטלות, שהם עדיין לא בשלים למלא בכוחות עצמם. איזון, כרגיל - הוא שם המשחק.


הכותבת היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית יישומית, ומורה במדרשה להנחיית קבוצות, מכון אדלר. orit@m-adler.com

 

 

 

 

  
קראו עוד
 
 
 
 
 
קישורים
משרדי ממשלה
גופים העוסקים בבטיחות ילדים
דרושים לבטרם
גופים וארגונים
רשויות מקומיות
בתי חולים
טיפות חלב
בתי ספר
לאנשי מקצוע
תוכניות ופרויקטים
פרסומי הארגון
הכשרות והדרכות
כלי עבודה לקידום בטיחות
מארז פירסומי לבטיחות ילדים
להורים
בטיחות ברכב
בטיחות בבית
בטיחות בפנאי
בטיחות בחגים
בטיחות במוסדות חינוך
מוצרים לילדים
בטיחות בני נוער בעבודה
הפרעות קשב וריכוז
בטיחות בעונות השנה
על הארגון
אודות בטרם
על הבעיה
מבנה העמותה
מסמכי העמותה
תו מידות לאפקטיביות
תפריט ראשי
חדשות בטרם
שירותי מידע
שאלות נפוצות
פרסומי הארגון
כנסים ואירועים
הכשרה והדרכה
תוכניות ופרויקטים
מתנדבים ותרומות
בניית אתרים